דילוג לתוכן דילוג לתפריט תפריט נגישות

מסע הקודש לוילנא - וראדין

מסע הקודש השמיעו צעקותינו בראשות מרנן ורבנן שרי התורה והיראה שיעתירו בעצמם על תורמי קופת העיר בציון הגר"א בוילנא ובציון החפץ חיים בראדין

השמיעו צעקתנו - ביום ג' כ"א אלול. 
השמיעו צעקתנו - בציון אדוננו הגר"א בוילנא.
השמיעו צעקתנו - בציון החפץ חיים בראדין.
השמיעו צעקתנו - חברי מועצת גדולי התורה, וגדולי ראשי הישיבות: מרנן הגאונים הגדולים רבי יצחק שיינר שליט"א, רבי ברוך מרדכי אזרחי שליט"א, רבי ברוך דב פוברסקי שליט"א, רבי משה יהודה שלזינגר שליט"א, רבי דוד כהן שליט"א, רבי צבי דרבקין שליט"א, רבי שמעון גלאי שליט"א, רבי זאב ברלין שליט"א, רבי ירחמיאל אונגרישר שליט"א, רבי שמואל אליעזר שטרן שליט"א, רבי רפאל אלקריף שליט"א, ורבי חזקיהו יוסף מישקובסקי שליט"א, שיעתירו ויזכירו כל שם ושם מתורמי קופת העיר בפרטות בציונים הק'.

וילנא 

וילנא זה משהו אחר. היציאה לוילנא כרוכה אצל כל אחד ממרנן ורבנן שזכו להצטרף אליה – בהיטהרות ובזיכוך מיוחדים. כל אחד מהם ידע שהוא נושא על שכמו את קהלו, וכל אחד מהם הוא ראש קהילה או ישיבה או ציבור שלם מאחוריו, ומלבדם – את עם ישראל כולו. עם ישראל שולח את גדוליו, את מורי דרכו – לוילנא. לערש התורה, למקום בו נטמן מי שזכה להעמיד את התורה על מכוניה בדורות שלנו. ההכנות למסע היו מקודשות, המסע בעצמו, במטוס פרטי, בלי שום קשר ושייכות לעניני חולין, בתענית דיבור, מתוך לימוד רצוף בסערת נפש ובלי לחדול – מתורתו של הגאון זיע"א. ואחר כך המפגש עם המקום...
לא לחינם מורה מרן רשכבה"ג הגראי"ל שטיינמן שליט"א לכל השואלים להצטרף לנסיעה. לא לחינם נענים גדולי הדור ויוצאים, עוזבים כל אשר להם מאחוריהם, מבטלים שיעורים, מזיזים פגישות נכבדות, משנים מאורחותיהם שאינם משנים אף פעם – ויוצאים. כל כלל ישראל זו אחריות כבדה מנשוא! זו זכות שאין לה שיעור, להיות שם לפה עבור כל העם כולו...
מי יהיה שם, אתם? מי יזכה ששמו ותפילתו יעלו משם, מתוך המעמדות הגדולים והכבירים הללו? מי יזכה להעלות את עצמו מעל מעל מקומו העכשוי, להינשא אל על, אל השמים הפתוחים, אל השכינה הקדושה הממתינה לכל יהודי ויהודי באשר הוא?
רבותינו, הם עצמם, לא שליחים ולא שכירים, יתפללו את שמות התורמים, יזכירו אותם בשמם ובשם אמם, איש איש ובקשתו המיוחדת. הם לא ימהרו, בשביל זה הם נוסעים! כל שם הוא ‘בן יחיד׳, כל משאלה היא כזו הנוגעת עד ציפור הנפש, מאחורי כל שורה עומד אדם, עומדת משפחה, שעוד מעט תעמוד לדין.
יסודות העולם זעים על מכונם. גדולי וצדיקי הדור, שליחי העם, ממיטב חלבה ודמה של האומה. על ציונו של הגר״א....

ראדין 

אחרי וילנא – יצאו בס"ד גדולי הדור אל ראדין. 
חמש שנים מפרידות בין התפלה הקודמת שערכה קופת העיר בציון הח"ח זיע"א, לתפלה שתתקיים בס"ד השנה. קשיי הגבול, גרמו לכך שלא התאפשר בשנים האחרונות להמשיך ולערוך תפלה גם בראדין.
אבל השנה הוקלו הקשיים במעברי הגבול, ובהוראת רבותינו שליט"א, ימשיך המסע גם לראדין. גדולי הדור, רבותינו שרי התורה והיראה שליט"א, יגיעו גם לציון המצויינת של מרן החפץ חיים זיע"א בראדין.
???
כל אחד מאתנו יעמוד עוד מעט לפני כס המשפט. כל אחד מאתנו יצנוף את פניו בתוך סידורו, ויחוש את חרדת הדין מציפה אותו עד לבלי הכיל. כל יחיד ויחיד חרד על עצמו ועל אנשי ביתו...נדמה כי משנה לשנה הופכים הימים להיות יותר נוראים ויותר. הצרות מתעצמות, ירחם השם. הקשיים גוברים והולכים. בתוך הבתים, מאחורי הוילונות הסוגרים בעדם, מתמודדים אנשים עם נסיונות מצמררים, ושלא נדע מצרות. 
כשאנחנו מחפשים מי יעמוד לנו בשעת צרתנו, כשאנחנו רוצים לבקוע שערי שמיים, ותוהים לדעת מי הוא זה שאנחנו יכולים לבקש את זכותו – החפץ חיים זיע"א הוא הקרוב-קרוב ביותר...
הלא אין יום אחד בשנה שלא לומדים את תורתו! כל אחד ואחת מעמנו, גברים ונשים וטף, אם ב'משנה ברורה' או פסקי משנה ברורה, אם ב'חפץ חיים על שמירת הלשון'. ההלכות שרבי ישראל מאיר הכהן מראדין פסק הפכו לאבוקה של אור שאנחנו הולכים לאורה רגע-רגע, בלי לחדול ממש. 
את זכותו של מי נבקש, אם לא את זכותו של החפץ חיים זיע"א, שאת תורתו אנחנו לומדים ללא הפוגה?!
דומה כי אין בעל-מחבר שאנחנו מחוברים כל כך אליו ואל ספריו, כמו אל החפץ חיים זצ"ל! וכל כך הוא קרוב אל הדור שלנו... אורו העצום, הנוגה, מאיר עלינו באופן ישיר ממש - - - 
כמה אנחנו זקוקים לזה!
מול קברו של החפץ חיים, האב הגדול שכולנו בנים שלו, הרב'ה שכולנו תלמידיו, רועה הצאן שכולנו הולכים אחריו ושמים פסיעותינו הקטנות בתוך פסיעותיו – מול קברו תפרוץ התפילה ותבקע רקיעים...
מי יכול להחמיץ את הזכות שהחפץ חיים בעצמו יעתיר בשבילו לפני כסא הכבוד? מי יכול לוותר על הזכות, שכובד משקלו של החפץ חיים בעצמו יכריע את כף הזכויות שלו?!
גדולי התורה שליט"א יזכירו שם, בציון הק', כל שם ושם בפרטות, ויעתירו עליו להעביר ממנו כל גזירות קשות, ולהכתב ולהחתם לשנה טובה ומתוקה.
ואתם – האם תהיו שם?
האם התפילות שלכם סדורות ושגורות על לשונכם, הכל מאורגן, מניח את הדעת, אין עוד דבר להשתדל בשבילו? האם הביטוח שלכם כתוב וחתום, אין פרץ ואין צווחה? האם השנה הבאה עליכם לטובה כבר הראתה את פניה, וכולנו רגועים לגמרי?
כי אם לא... עכשו הוא הזמן! כי אם לא – זו ההדמנות, הזדמנות שאין שניה לה. אינה חוזרת, לא ניתן להשיב את גלגל הזמן לאחור. 
עכשו יוצא המסע לדרך. זה הזמן לתרום, לגייס את זכותה העצומה של הצדקה השומרת מן המוות, ולחבר אותה אל זכותו האדירה של החפץ חיים – שעל ציונו הקדוש תערך התפילה. 
עכשו הזמן...
אולי מחר יהיה כבר מאוחר מדי.

גולת הכותרת של התפילות בציון הגר"א בוילנא ובציון הח"ח בראדין, רגע השיא של ההתרגשות והמוקד של כל הנסיעה, הוא אותו זמן יקר מני יקר שבו הרבנים בעצמם, שרי התורה והיראה, חברי מועצת גדולי התורה, גדולי ראשי הישיבות ועיני העדה, שורת המזרח של עם ישראל – מתפללים בעצמם, בעצמם, על תורמי "קופת העיר". כל אחד מן הרבנים מקבל את הדפים עם שמות התורמים ובקשותיהם, והם בעצמם, לא שליחים ולא גבאים ולא מלווים – עומדים נוכח הציון הקדוש ומתפללים עבור שם אחר שם בפרטות ובמתינות. השכינה הקדושה, גדולי הדור, התורה הקדושה והתפילה המרוממת ביותר בשנה  - מתחברים ברגע אחד ויחיד עבור תורמי "קופת העיר". האם תהיו שם?!