דילוג לתוכן דילוג לתפריט תפריט נגישות

ברכת רשכבה"ג מרן רבנו הגראי"ל שטיינמן שליט"א: "כל התורמים ל"קופת העיר"  סך 300₪ עבור 30 היתומים שמתחתנים בחודש אב, יזכו בס"ד שהם וכל משפחתם יעברו את ימי בין הזמנים בשלום ברוחניות ובגשמיות"

לקריאת סיפורם של חלק מה-30 חתונות שיתקיימו בחודש אב לחצו כאן !!! 

ושוב בין הזמנים בפתח והלב שלנו צונח. כולנו יהודים מאמינים-בני-מאמינים, כולנו יודעים שלכל כדור יש כתובת, כולנו אמונים משחר ילדותנו על כך שהכל בתכנון מושלם, הכל ברחמים והכל מדוייק. אבל כולנו רואים, בעיניים ממש, מה קורה בעולם החרדי שלנו כאשר זכות התורה נחסרת ממנו, עם היציאה הקולקטיבית לבין הזמנים של אב. 
אין לב יהודי שלא מפרפר. אין בני- תורה שלא חרדים לגורל ילדיהם, ולגורלם עצמם. אין משפחה שלא יושבת על המדוכה הזו, וחושבת מה ניתן לעשות ואיך אפשר להגן על הילדים שלה, הן רוחנית והן גשמית.

מה לא מתרוצץ בימים האלה! טיולים שבטיחותם הפיזית מוטלת בספק, וסיכונים רוחניים מלוים אותם מבואם עד צאתם. נופשים – שלפעמים מרגישים אחריהם שמוטב שהם לא היו מאשר הם היו. המכשולות קיימים סביב וכל אחד עלול ליפול לאחד מן הפחתים... 
ובקופת העיר יודעים...
יודעים, כי כל שנה מחדש עוברים על הקופה ימי בלהות. "נאבד ילד בים", מכריזה אחת העובדות, וכולן יודעות שעכשו יבוא מבול טלפונים, עם שם הילד ושם אמו, ותחנונים להעביר את השם לתפילה, הרגע, לגדולי הדור. 
"היתה תאונת דרכים", אומרת מישהי בכאב ביום אחר, ושוב מתחילה תכונה ערה של תרומות, תפילות, בקשות להעביר לכל השליחים שנמצאים כרגע במקומות קדושים, וכן הלאה. בקופה חווים את האימה הזאת מקרוב ממש. 
"תתפללו על הבן שלי", אישה נקרעת מבכי בטלפון אחר. "הוא מסתובב עם חבר לא טוב, אני פוחדת עליו, אני פוחדת... כמה צריך לתרום כדי שהוא יעזוב אותו סוף סוף?" ובקול שלה שומעים את הלחץ האיום, וגם מבינים מה עובר לה בראש. 
"אני בעבודה גם בחופש והילדים בבית", אומרות נשים אחרות ותורמות מדם-ליבן. שרק לא יקלקלו את כל השנה ואת כל השנים בחופש גדול אחד. 
וכל אלו – הם אפילו לא פרומיל מן הסכנה האמיתית, שתלך ותתברר עם הימים. כולנו מבקשים לעבור את בין הזמנים בשלום, אבל האם כולנו נזכה לזה? 
ובקופת העיר קמו ועלו אל מרן רשכבה"ג הגראי"ל שטיינמן שליט"א, בקשר ליתומי חודש אב. באב אנשים עסוקים כל כך.... החופשים, הטיולים, המשימה האינסופית להעסיק את הילדים. למי יהיה לב פתוח עבור שלושים חתנים וכלות 

שנישאים בחודש אב, ואין להם כלום? אין להם אפילו הורים תומכים שיוליכו אותם לחופה? אין להם במה לשלם עבור ליל החתונה, עבור האולם והקייטרינג, עבור שמלת החופה, עבור המונית לנסוע בה מהבית אל האולם - - - 
ובקופת העיר, ששם הדמעות האלה נשפכות, קמו ועלו אל מרן. ולהפתעתם הגדולה – מרן רשכבה"ג שליט"א כרך את שני הענינים גם יחד...
ההתרגשות, אותה התרגשות שמציפה בכל פעם שרוכנים קדימה לשמוע את מילותיו של גדול הדור, שמה מחנק בגרון. החדר נעשה שקט מאד, ורק הלבבות פעמו בקצב מוגבר.
ואז, מששמע מרן שליט"א את מצוקת היתומים העתידים להינשא, הוא אמר בזו הלשון, באופן ברור וחד משמעי, בהחלטיות פסוקה: 
כל התורמים ל"קופת העיר" את הסכום שנקבע עבור היתומים שמתחתנים בחודש אב, יזכו בעזרת השם שהם וכל משפחתם יעברו את ימי בין הזמנים בשלום ברוחניות ובגשמיות!!!!
זאת אומרת, שכל מי שבתוך הענינים האינסופיים של החופש הגדול ובין הזמנים, מוצא מקום בלב שלו עבור הילדים של השם יתברך – השם יתברך ישמור לו על הבית שלו, על הילדים שלו, גם פיזית וגם רוחנית!

מרן רבינו רשכבה"ג שליט"א בפתיחת המגבית 

כל מי שיתרום לקופת העיר עבור היתומים של חודש אב – יזכה לשמירה מיוחדת, שמירה מיוחדת לכל ימי בין הזמנים!!!
כל מי שימחה את דמעותיהם של היתומים הצריכים לשלם בעצמם עבור חופתם, ואין להם – יזכה שהוא עצמו לא יצטרך לבכות, ולא יהא כל צורך למחות את דמעותיו...
האם יש הבטחה גדולה מזו? האם יש בשורה גדולה מזו?
הפחד מימי 'בין הזמנים', על הסכנות העצומות שלהם – עבר!!! כמובן אין הדבר מתיר לזלזל בשמירה, לא רוחנית ולא גשמית, אבל לא דומה שמירה עם ברכה, לשמירה ללא ברכה...
כמה פעמים אנחנו עושים הכל בעולם כדי לשמור, ולא עולה בידנו?! הלא אלף עיניים, כמו שאומרות האמהות הקשישות, לא מספיקות כדי לשמור על ילד קטן אחד...
וכאן, מברך מרן רשכבה"ג שליט"א שכל בית אב שיתרום עבור היתומים, יזכה בתו-שמירה. הקב"ה בעצמו יחקוק על מצחנו, על מצח הילדים שלנו, תו – שיסמן למלאכי המשחית לא לגשת אלינו... לא אלו הפיזיים, לא אלו הרוחניים! לסטרא אחרא לא תהיה גישה אלינו ואל הילדים שלנו, וגם לא למידת הדין המתוחה בימים קשים אלו של סכנה. 
אנחנו נהיה מוגנים! אנחנו נהיה שמורים! אנחנו נהיה בטוחים, בעזרת השם ובחמלתו, ובהבטחתו של מרן רשכבה"ג שליט"א---
ועכשו, כשאתם מתבוננים לעצמכם בעיניים, עכשו כשאתם יודעים בוודאות שיש דרך לשמור על הילדים שלכם, ועליכם בעצמכם, מכל פגע – גם רוחני וגם נפשי, האם אתם מסוגלים להתחיל את ימי בין הזמנים בלי להשיג את השמירה הזאת?! האם אתם מסוגלים לשלוח אותם לטיול – בלי התו החקוק על מצחם? האם אתם מוכנים להפקיר אותם, כן – להפקיר אותם לסכנה! – בלי להגן עליהם במעטפת השמירה הזאת?!
• • •
רבני קופת העיר פסקו שהסכום הנחוץ כדי לחתן את היתומים – הוא 300 ש"ח. סביבות עשרה שקלים לכל אחד מן היתומים, בכפוף לצרכים כפי החלטות הרבנים בכל מקרה ומקרה. 300 ש"ח...
ביטוח משפחתי מושלם, רוחני וגשמי, בסכום של 300 ש"ח – האם היינו נמנעים מזה? הרי מוניות הלוך ושוב למיון בתל השומר כדי לתפור את החתך בסנטר יעלו מחיר כזה, ובלי לדבר על הכאב, על השעות האבודות, על הצלקת שתישאר, ואחרי הכל, חתך של ילד מנפילה בבית זה כבר ה'צרות' הכי קלות שיש...

אז מה מבקש מאתנו השם יתברך, לפני הימים הקשים האלה? מה הוא מבקש? תעזרו ליתומים שלי להינשא בכבוד, ואני אצמיד לכם מלאכי רחמים שישמרו עליכם פיזית ורוחנית, שלא תיפול שערה משערות ראשכם ארצה... מה מבקש מאתנו השם יתברך, אם לא שנפתח את הלב ליתומים, והוא ישמור עלינו, על הילדים שלנו, בעצמו - - - 
ואנחנו לא נעשה את זה?! נתחיל את בין הזמנים בלי זה?!
כל משפחה יכולה להגיע לסכום הזה!!! הילדים יכולים לתת מהכספים הקטנים שהם הרויחו בעבודות פעוטות, בדמי כיס או מדמי פורים. המבוגרים יכולים להפריש מעט פה ומעט שם, ולהגיע ביחד, כל המשפחה, לסכום של ההבטחה הזאת. 
תנו דמים – ושמרו על הדמים! אל תשלחו את הילדים שלכם לבין הזמנים – בלי השמירה הזאת. בלי התו הזה. בלי ההבטחה הזאת. 
אל תעשו את זה לעצמכם... לילדיכם...
תנו עבור היתומים את אשר הם זקוקים לו, וצאו לחיים טובים ולשלום ! ! !