את מגבית 30 יתומים הנישאים כעת, עורכת קופת העיר לעילוי נשמת מרן רבי יעקב אדלשטיין זצ"ל, ש"בוודאי יעתיר ממרום על כל התורמים למלאת משאלות לבם לטובה" מי יכול לפספס הזדמנות כזו??

בכל אחת מהמגביות האחרונות, קיבלו תורמי קופת העיר ברכה עצומה שליוותה אותה. ברכה לתורמים, שחוץ מזכויות הצדקה האינסופיות שלהם, חוץ מהזכויות הכנסת כלה, חוץ מתמיכה ביתומים ובמצוערים מכל הסוגים – חוץ מכל אלו, הם זכו בה. 
היה זה מרן רשכבה"ג הגראי"ל שטיינמן שליט"א שבירך ב'בני חיי ומזוני'. היה זה מרן שה"ת רבנו הגר"ח קניבסקי שליט"א שבירך באריכות ימים. היה זה מרן הגאון רבי יעקב אדלשטיין זצ"ל שברך – כמה נורא לדבר על זה בלשון עבר-ב"שמחה בביתו בקרוב". 
הברכות המופלאות האלה נוספו לזכויות העצומות של הצדקה, של הכנסת כלה, של אחזקת יתומים – והפליאו לעשות. 

ועכשו, לפני המגבית הנוכחית, כשהדמעות על סילוקו של מרן הגאון רבי יעקב אדלשטיין זצ"ל, עמוד התפילה של דורנו, עדיין שותתות – עלתה קופת העיר ובאה אצל אחיו, מרן הגאון רבי גרשון אדלשטיין שליט"א יבדל לחיים ארוכים, כדי לשמוע איך מתקדמים הלאה, כששליח הציבור המרכזי של עם ישראל ממשיך להעתיר עלינו משם, אבל כאן, ליד העמוד בבית הכנסת של העם, יש חלל נורא - - - 

"המגבית הזאת תיערך לזכותו של מרן רבי יעקב זצ"ל. המגבית הזאת, הראשונה שיוצאת אחרי שנסתלק לישיבה של מעלה – תהיה המגבית לזכותו. עד עכשו, היה כל עם ישראל זקוק לו. לתפילותיו, לתחינותיו, לשערי השמיים שנפתחו עבורו. אבל עכשו? עכשו הוא זקוק לעם ישראל - - - "
המילים היו כל כך חזקות, כל כך נוקבות. 
"עכשו מרן רבי יעקב זצ"ל זקוק לכל זכות של תורם. עכשו המגבית הזאת תהיה לעילוי נשמתו!"
כי כל מי שתורם עכשו, כל מי שתורם שקל או עשרה שקלים או מאתיים וחמישים, מעלה את מרן רבי יעקב אדלשטיין זצ"ל עוד דרגה בגן עדן. מקרב אותו עוד אל הרבונו של עולם, מגביה אותו עוד ועוד בין הצדיקים היושבים שם ועטרותיהם בראשיהם, ונהנים מזיו השכינה. 
כל מי שתורם עכשו – תורם באופן ישיר לעילוי נשמתו של מרן הגאון רבי יעקב אדלשטיין זצ"ל, הגדול בענקים, בעל התפילה של הדור, שתפילותיו עלינו השפיעו עלינו באינסוף רבדים והושיעו אותנו מגזרות קשות - - - -
כל מי שתרום עכשו – משיב טובה תחת טובה לרבי יעקב זצ"ל!!!
"אין ספק", בערו מילותיו של מרן ראש ישיבת פוניבז' שליט"א, להבדיל בין חיים לחיים, "אין ספק כי מרן הגאון רבי יעקב זצ"ל עומד שם, בעולם העליון, ומשיב טובה לכל מי שתורם לעילוי נשמתו ומיטיב בזה אתו... אין ספק שכוח התפילה האדיר שהוא חונן לא פסק, וכשם שהוא התפלל על העם בישיבה של מטה, כן הוא ממשיך ומתפלל על העם בישיבה של מעלה, קרוב יותר לכסא הכבוד... ואין כל ספק שהוא משיב מידה כנגד מידה, ומי שפועל עבורו כאן למטה, הוא יפעל עבורו שם למעלה!!!"

ועם המילים האלה, מילים דולקות, שמבעירות אש של אהבה, הכרת הטוב, שאיפה ותפילה – יצאה קופת העיר ממעונו של מרן הגר"ג אדלשטיין שליט"א, יצאה ופנתה להקים את המגבית הזאת, מגבית אדר השניה, עבור מרן הגר"י אדלשטיין זצ"ל, ועבורנו – כולנו, עבור כל אחד ואחד מאתנו...

כמה התפלל עלינו רבי יעקב בחיים חיותו? כמה זמן השקיע בסדר יומו העמוס, באהבתו הבלתי נגמרת את תורתו ולימודו – כדי לשמוע את הבאים אליו, אחד לאחד, ולהתפלל עבורם? כמה כאב את כאב הרווקים והרווקות, את כאב הבנים הנושרים, את כאב חשוכי הבנים, את כאב החולים במחלות הקשות? הלא הלב הרחמן שלו, הלב הענק – נמס היה למים, כאשר השתתף כל כך בצער הזולת...כל מי שהיה אצלו אי פעם זוכר את הטון, את הרכות, את הכאב העצום בעיניים, את הידיים שרעד אחז בהן. כל מי שראה אותו מתפלל על כאבי הזולת – ראה איך על הכאב שהתנחל בליבו הוא מתפלל... איך כאבם הוא גם כאבו. איך צרתם היא גם צרתו. השותפות שלו עם הזולת, ה'נשיאה בעול' שלו – היתה מן המפורסמות, ובעיקר מן המפעימות...

עמוד התפילה 

באחת המגביות של קופת העיר בשנים עברו, כאשר ביקשו ממנו להיות שליח הציבור והכריזו ברמקול שהוא נקרא להתפלל משום שהוא "עמוד התפילה של הדור", הוא סח. "אני לא יודע אם יש בי בכלל כוח התפילה... גדולי הדור אמרו שיש בי, ואם אכן יש, זה לא משום שאני ירא שמיים מרבים אחרים, ולא משום תורתי או חכמתי... אם אכן יש בי כוח תפילה, הרי זה רק משום שאני משתדל לשמוע כל יהודי ויהודי, ואני מתאמץ לעזור לכל צרה שאני שומע - - - "
והמילים האלה, פתחו צוהר וחרך לעולמו הפנימי היקר מכל יקר, השמור, הסגור.  
מרן הגר"י אדלשטיין זצ"ל זכה לכוח התפילה משום שהקשיב לכל אחד ואחד בסבלנות, בלי למהר אותו, משום שהתאמץ לשמוע, והתאמץ לעזור בכל צרה שאותה שמע!!!

וכשהשליח הזה עלה למרום, והוא עומד תחת כסא הכבוד וממשיך להעתיר משם – אנחנו רוצים שיעתיר בשבילנו! אנחנו רוצים שהוא יתפלל עבור כל הדרוש לנו, קטון כגדול. אנחנו מתחננים ומשוועים שצערנו יעלה אל השם, ורבי יעקב ממשיך להתפלל משם, כפי שהתפלל מכאן... וכדי לזכות לזה, אנחנו צריכים לעשות מעשה לעילוי נשמתו. לעשות עבורו, מה שאין הוא יכול לעזור לעצמו עכשו... רק אנחנו יכולים להעלות את מרן הגאון רבי יעקב זצ"ל מדרגה לדרגה בגן עדן!! מרן הגאון רבי יעקב זצ"ל כבר לא יכול להעלות את עצמו!! כבר אין לו כלי עשיה, אין לו אפשרות לעשות, שום דבר!

עכשו רק אנחנו יכולים להשיב לו טובה, טובה ענקית, על הטובות שהוא עשה עמנו... כל כך חולה וחלוש, כל כך זקן ותשוש, כל כך צמא ללמוד ולהתפלל – והוא פינה את עצמו שעות על גבי שעות כל יום, והקשיב והקשיב והקשיב..

ואחר כך הוא התפלל...
ואיך הוא התפלל! מעומק הלב, בתחנונים, בשוועה ובהפצרה... הוא התפלל והתחנן עלינו, על כל אחד ואחד, על צער הרבים ועל צרת הפרט, על כאבו של כל יהודי המגיע אליו, ועל הכאב הכללי שאנחנו כולנו נושאים. 
אין אחד שלא נעזר בתפילות שלו! אין יהודי שרבי יעקב לא הועיל לו כלום! מי יודע כמה צרות נחסכו מעמנו, צרות לכלל וצרות לפרט. מי יודע כמה סבל נמנע בזכות התפילות המרטיטות שלו, בזכות מעמדי התפילה שהוא יסד, בזכות התפילות על קברי צדיקים ובמועדים מיוחדים... הלא הוא בעצמו התפלל, והוא גם עורר רבים רבים אחרים להתפלל....
ועכשו כולנו חייבים - - -

 

כולנו חייבים להשיב טובה. כולנו רוצים לגמול לו, לגמול בחסד של אמת, משום שמרן רבי יעקב זצ"ל כבר לא יכול להשיב לנו בעולם הזה...
אבל הוא יכול להשיב לנו בעולם הבא, ואת זה הוא יעשה עבורנו, ובפרט, מידה כנגד מידה, עבור מי שייטיב עם נשמתו בעולם העליון. 

30 יתומים 

המגבית הזאת, מגבית 30 יתומים, יוצאת לדרך עכשו. שלושים יתומים עומדים לפתחה. שלושים זוגות צעירים שצריכים לגשת בימים הקרובים אל החופה, אבל במקום שמחה יש שם דמעות, במקום הכנות נמרצות לחתונה – יש שם אפס מעשה, וצער אינסופי. שלושים בתים בהם אב או אם אלמנים מנסים לחתן לבד ילד ואין בידם היכולת, או גרוע מזה – חתן או כלה יתומים מנסים לחתן את עצמם, ואין להם מושג איך לעשות זאת. 
לא מבקשים עבור קניית דירה. לא מבקשים עבור חתונות פאר. לא מבקשים על מותרות. רק מינימום שבמינימום. רק אוכל-נפש, רק המעט שמוכרחים כדי לצאת לדרך בלי חרפה. 
הם צריכים כל כך הרבה פחות ממה שאנחנו מדמיינים... אי אפשר לתאר כמה כלום הוא כלום. הוא כ ל ו ם. וכמה כל פרוטה מוסיפה על הכלום הזה. שלושים יתומים שעומדים להינשא בשבועות הקרובים. שלושים יתומים שלרבים מהם – לא היה אפילו מי שיבקש עבורם. וכולם נושאים עיניים אלינו. 
כמה אנחנו ניתן להם, במגבית זאת? כמה נפריש בשבילם? כמה אור יעלה בעיניים שלהם? 
כל בית אב יתרום 300 שקלים. 300 שקלים שיהיו מטבע הגונה עבור זכותו של רבי יעקב זצ"ל, ויהוו זכות מספיקה עבורנו לזכות בתפילתו שמשם. 300 – זה מעל היכולת שלנו, אבל אפשר. תתרמו ותראו שאפשר, כי מעולם לא העני אדם מן הצדקה, ותמיד יסתדרו הדברים בצורה שתאפשר לנו לנשום למרות שנתנו יותר מכפי שהארנק מסוגל היה לתת. 
שלושים יתומים נושאים אלינו עיניים - - ואנחנו נושאים אותה אל אבינו שבשמים. 

אנחנו ניתן למגבית הזאת, לא פחות מאשר נתנו למגבית 'שלו', שבה הוא הבטיח לנו שמחה בקרוב ממש, בתוך הבית שלנו. למגבית הזאת אנחנו נתן, גם משום הכרת הטוב אליו זצ"ל, וגם משום שאנחנו זקוקים הלאה לתפילותיו ולזכויותיו – למגבית הזאת אנחנו ניתן בשפע...

היתומים האלה, הפעם, ינשאו בכבוד... אנחנו נדאג לזה! והזכויות תוכפלנה, חלק אלינו, חלק אליו...

ואנחנו נרוויח פעמיים, גם מהזכויות וגם מתפילותיו למעננו - - - 

וזו הזדמנות אחת ויחידה, ואחרונה... בתוך ימי השלושים עליו!

והלוואי שנזכה שתפילותיו תחת כסא הכבוד, ממקומו העליון שבגן עדן, יביאו אלינו סוף סוף את הגאולה השלמה, הכללית, וגם את הישועות הפרטיות שאנחנו מצפים להן, במהרה בימינו אמן.