דילוג לתוכן דילוג לתפריט תפריט נגישות

על פי רבי חיים פלאג'י זיע"א, תרומה של 104 שקלים בערב שבועות - היא סגולה מופלאה לזכות לישועה ופקידת עקרות במיוחד. לתרומה ולמסירת שמות לחץ כאן

א. דווקא ביום הזה
מגבית ‘מאה וארבעה‘ של “קופת העיר“ אינה שם נרדף ל‘מגבית שבועות‘, והתאריך שלה אינו נופל במקרה על ערב החג. ערב חג השבועות הוא יום בפני עצמו, יום של סגולה לפקידת עקרות, יום של סגולה מדאורייתא ממש... 
ביום הזה, על פי האלשיך הקדוש, נפקדה לאה אמנו וזכתה בשבט יששכר לומדי התורה. לפקידתה של לאה – שעד אז עמדה מלדת – קדמה הסגולה המפורסמת של ראובן, הדודאים, שאף היא בוצעה באותו יום ממש: באותו יום של ערב חג הוא חיפש ומצא, באותו יום קטף והביא, באותו יום השתמשה בהם לאה ובו ביום נפקדה.זוהי הסגולה הראשונה בתורה, הסגולה של רבי חיים פאלאג‘י מכוונת לאותו יום עצמו, בו זכתה לאה להפקד. 
רק מי שחווה על בשרו שנות המתנה יוכל להבין מה פירושו של יום, ועוד יום, ועוד יום. רק מי שחווה על בשרו יכול להבין, אבל לא רק מי שחווה יכול לתרום! התרומה ‘עובדת‘ גם כשעורכים אותה עבור ידידים, קרובים, שכנים, ואפילו, כמו אישה מרגשת אחת, שתורמת כל שנה עבור ‘כל הזוגות המצפים שאין מי שיתרום עבורם‘...
בערב חג השבועות, מאה וארבעה שקלים, לתלמיד חכם עני ועניו – דרך "קופת העיר"...
ב. דווקא הסכום הזה
ודווקא הסכום הזה, מאה וארבעה שקלים. 
הסגולה הזו נתקנה על פי תורת הנסתר. אין לנו הבנה מדוע יש להגיע דווקא לסכום הזה. איננו יודעים על מה ולמה יש לקחת צ“א פרוטות, המתורגמות היום ל-91 שקלים, ומשם להשלים למנין מאה וארבעה. איננו יודעים פרטים – אבל אי הידיעה אינה משנה את האמונה וגם לא את התוצאות... מאה וארבעה השקלים האלו הביאו את הישועה לכל כך הרבה בתים, שהם יצאו מזמן מגדר ‘סגולה‘ ערטילאית והפכו להיות עובדה מוגמרת. 
גדולי הדור מקיימים מדי שנה את סגולת מאה וארבעת השקלים דווקא במעות המוכנות לזה, מאה וארבעה שקלים בודדים, בערכה שהוכנה על ידי “קופת העיר“. 
מפתיע לראות כי גדולי הדור אינם מצמצמים את השפעותיה של הסגולה לענינם של חשוכי בנים! על חלק מהפתקאות מאת גדולי ישראל רשומים גם ענינים אחרים, כמו רפואה, הצלחה בלימוד וכדומה.
וכל כך הרבה זקוקים לישועה. מי מאתנו לא, בעצם? כל כך הרבה אנחנו מחכים לה, כל כך הרבה פעמים תופסים את הראש באמצע השנה, בשבט או בכסלו או באב ומתחננים שהשם יעשה אתנו ישועות עכשו, הרגע, כי להן אנחנו כה זקוקים – עכשו הזמן לעשות את הסגולה הזאת, כדי לפתוח שערי רחמים - - - -
בערב חג השבועות, מאה וארבעה שקלים, לתלמיד חכם עני ועניו – דרך "קופת העיר"...
ג. דווקא ליעד הזה
לתלמיד חכם עני ועניו...
ב“קופת העיר“, מטבע הדברים, מתוודעים לדברים שהם סוד כמוס בפני אחרים. למרות ש“קופת העיר“ כבר רשמה למעלה מעשר שנות פעילות, כל שנה ממש – מתגלים סיפורים מצמררים של משפחות שחיו בעניות משוועת, ממש על פת לחם, והסתירו את מצבם מעיני כל, כך שגם הקרובים אליהם ביותר לא יכלו לדעת עד מה מר מצבם. 
בערב חג השבועות, מאה וארבעה שקלים, לתלמיד חכם עני ועניו – דרך "קופת העיר"...
ד. דווקא בדרך הזו
דרך “קופת העיר“. 
היום, אנשים אפילו לא מחייכים. עד לפני זמן מה, כשהיו קוראים משפט כמו זה, היו חושבים: “כן, “קופת העיר“ בטוחה שהיא חלק מן הישועה... כאילו שצריך לקיים את הסגולה דוקא דרך “קופת העיר“!... ואנשים עוד מאמינים להם!“ אנשים היו קוראים שורה שכזו ומתעצבנים, או קוראים ומחייכים, או פשוט מושכים בכתף והולכים הלאה, ובבית מקיימים את הסגולה דרך “קופת העיר“, אבל בתוך תוכם מתקוממים. 
היום – כבר יודעים שאכן ככה. מה שהיה נראה פעם כיומרה חסרת כיסוי, הוכיח את עצמו כל כך הרבה פעמים, בכל כך הרבה מגזרים, בכל כך הרבה צורות ווריאציות. היום אומרים אותם אנשים: “ל“קופת העיר“ יש ערוץ פתוח אצל הרבונו של עולם. כנראה שהם זכאים לזה. אותו, יתברך, הרי אי אפשר לרמות!“ - ועכשו הם נותנים דרך “קופת העיר“ בשמחה ובהודיה ובהערכה על פעלם שמאפשר את זה...
“קופת העיר“ היא רק צינור. היא דואר, היא חברת הובלה, היא מערכת שינוע – מהיד שלכם – למי שבאמת זקוק לזה, על פי הקריטריונים ואמות המידה ודרכי הביצוע שקבעו גדולי הדור, שמפקחים על כל זה בעצמם. 
“קופת העיר“ היא רק צינור, וההשתדלות היחידה שלה היא להיות צינור נקי לגמרי, לגמרי, בלי שום שיקולים זרים, בלי פוליטיקה, בלי רווחים, בלי טובות הנאה, לשם שמים ממש. צינור שאין לו כלום משל עצמו, והוא מעביר את הצדקות מעלה אל כסא הכבוד, וזוכה להוריד את הישועות מטה צלולות ומרגשות כפי שהן ניתנו בשמים. זה הכל. 
בערב שבועות, מאה וארבעה שקלים, לתלמיד חכם עני ועניו – דרך "קופת העיר"...