דילוג לתוכן דילוג לתפריט תפריט נגישות

מעיין הישועות של קופת העיר מזמן הפך והיה לנהר רחב ידיים, תוסס וקולח, מבעבע ומלא עניין ואור. הסיפורים זורמים לקופה כל יום, כל שבוע, כל השבוע. קריאה מהנה!

נהר או מעיין?

מעיין הישועות של קופת העיר מזמן הפך והיה לנהר רחב ידיים, תוסס וקולח, מבעבע ומלא ענין ואור. הסיפורים זורמים לקופה כל יום, כל שבוע, כל השבוע. במהלך השנים צמח דור ש'קופת העיר' היא בשבילו מושכל ראשון. עוד לפני שמתרחשת התקלה כבר היד נשלחת אל הפלאפון (הבנתם למה צריך מכשיר נייד לכל ילד?!) ועוד מסר מחשבון הבנק הפרטי מגיע אל מאגר הזכויות של עם ישראל, אוסף בדרכו את התפילה הנלווית ואת העינים המורמות מעלה, והתקלה, איך לא, צוללת אל תהום הנשייה.

סיפורי ה'כמעט' של הדור הזה יכולים לפרנס ספר שלם. כמעט ניתוח, כמעט תאונה, כמעט דלקה שעלולה היתה לכלות את הבית, כמעט כשלון גם בטסט הרביעי, כמעט טעות קריטית שעלולה היתה לעלות מחיר יקר וכואב. כמעט, רק כמעט.

או, כפי שמספר זאת אחד התורמים, במילים מדוייקות כל כך: "קמתי בבוקר. עיני נפלו על הקיר, בו תלינו רק אמש את 'ברכת הבית' שקיבלנו בעקבות הוראת קבע שחתמנו לקופת העיר. העיניים שלי התמגנטו על המילים 'ולא יפול משערת ראשו ארצה'. המשכתי לחשוב עליהן כשיצאתי לתפילה, ואחר כך לכולל... רק בסיום הסדר ראיתי ארבע עשר שיחות שלא נענו על הפלאפון שלי. בבהלה איומה התקשרתי חזרה. 'זה בסדר, הוא בהכרה'... טסתי למעייני הישועה, מצאתי את הבן שלי רועד מהתרגשות ומאימה, אבל הוא היה חי, בריא ושלם, בקושי שריטה קטנה. האנשים מסביב דיברו על הנס העצום'.

ועוד אחד מספר על ילד קטן שהיה ממש מתחת לגלגלים...כשהוא שמע זאת, בעודו טס לאתר התאונה, הוא התקשר לקופת העיר ותרם אלף שקלים. במהלך הפנוי המהיר לבית החולים נראה היה שמדובר בפגיעה חמורה, הילד הובהל מיידית לסדרת אבחונים והרופאים דיברו על שיקום ארוך שמצפה לו, והמשפחה התארגנה לחיים מסוג חדש.. חופשות מחלה להורים שיצטרכו ללוותו בתהליך הזה, סידורי השגחה לקטנים שבבית, כספים שיצטרכו להתגלגל... אבל ארבעה ימים אחר כך, כבר קיפץ הילד בריא ושלם בדרכו אל הגן...

רק כמעט..

ועוד אחת, הגיעה למוקד קופת העיר לתרום. כשמילאה את התאריך בשיק, התחייכה: "אני מכירה את התאריך הזה מצוין... חודשים אני מחכה לו! היום היה צריך להיות לי ניתוח ארוך ולא קל". אז במקום ניתוח, היא באה לתרום לקופת העיר. כמעט ניתוח, רק כמעט. וכמה גדול ההבדל!

אישה אחרת שבאה לתרום, נרגשת כולה, מספרת איך היא נוהגת בכל יום לשים בכפה של בתה הקטנה, בת השלוש, מטבע של עשר אגורות, אותו תשים הילדה בקופת הצדקה של קופת העיר, הממוקמת אחר כבוד על המדף בגן. יום אחר יום, יום אחר יום, כדי להרגיל אותה בצדקה. והנה, אתמול, נפלה נברשת זכוכית כבדה מן התקרה והתנפצה כמה מילימטר מן הילדה, שניצלה בנס... למרות שכל החדר התמלא רסיסים, הילדה יצאה ללא פגע!

ועוד תרומה על הפקק הראשי של החשמל שקפץ שוב ושוב בערב שבת, ו'כמעט' היתה להם שבת של עגמת נפש, עם אורחים רבים שהגיעו ומאכלים רבים שהם טרחו עליהם, ובלי חשמל היה נשאר הכל קר וחשוך וסר טעם... וכבר לא היה סיפק לתקן, רק התרומה 'תיקנה' את הדרוש בלי זמן, והשבת ניצלה.

ועוד אחת שמכונת הכביסה שלה עושה בעיות, וכל פעם, לפני שהיא מזמינה טכנאי, היא תורמת לקופת העיר. 'המכונה הזו שכמעט שבקה חיים לכל חי לפני תקופה ארוכה, עדיין עובדת - - בלי עין הרע. ובלי שום תיקונים. דמי התיקון (שלא מתבצע) הולכים לקופת העיר, והתרומות נותנות למכונה כוח להמשיך לעבוד 'כמו חדשה''.

ועוד אחת שהתקשרה ב5:57 לפנות בוקר, בוכה בהיסטריה, הבת שלה הגיעה מחו"ל ועלתה על טנדר-שירות לירושלים, והיא מתקשרת ממנו מבוהלת שכולו מלא ערביים גברתניים, ואין אפילו יהודי אחד לרפואה. האם היסטרית, הבת היסטרית, האסון ממש על הפתח... האם תורמת סכום גבוה ומתחננת שיעבירו לרבי חיים שליט"א להתפלל ממש עכשו, וב6:07 כבר מתקשרת רגועה, שהבת הצליחה לשכנע את הנהג שהיא צריכה לרדת במקום אחר משאמרה בתחילה, והוא עצר לה... היא ניצלה. עוד 'כמעט' אסון.

ותינוקת שלא ישנה בלילות, רכה-נולדת חמודה כזאת, שישנה בכל שעות היום, אף אחד לא מצליח להשתעשע אתה, אבל בלילות... כל הבית חוגג ורועש והאם טרוטת עינים וחסרת שינה. 'כמעט שלחנו אותה לאומנה', היא מספרת בחיוך שעובר דרך האפרכסת, עד שהתחלנו לתרום כל ערב, ומאז התהפכו היוצרות, בלילה היא ישנה בשלווה וביום מקסימה את כל המבקרים...

ועוד זוג שכבר כמעט כמעט פנו לכל העסקנים והארגונים המיועדים לחשוכי בנים, וכמעט החלו את המסלול הקשה... שנים לא מעטות שהם ממתינים והצער היה עד השמיים, והכאב מתגבר עם כל תקופה שעוברת, עד שקיבלו על עצמם לתרום לכל מגבית של קופת העיר ללא יוצאת מן הכלל, ותוך חודשים אחדים התבשרו בבשורות הטובות בעולם, בלי שום השתדלות נוספת.

ועוד 'כמעט' של אישה, התקשרה לספר בהתרגשות גדולה, סיפרה שהיא מרכיבה משקפיים בעלות מספר גבוה מאד ובלעדיהם כמותה-כעיוורת, רח"ל, והיא לא מצאה אותם. כל בני הבית הפכו כל מקום אפשרי בחיפושים ולא מצאו, וכבר כמעט באו דמעות תסכול לעיניה, עד שתרמה לקופת העיר וכהרף עין אחר כך מצאו את המשקפיים שהתגלגלו למקום בלתי סביר בעליל.

כמעט יאוש

ועוד אחת שכמעט איבדה את עבודתה. היא עובדת בבנק ובסגירת הקופה היה חסר לה סכום משמעותי מאד של כסף... מאחר שזה לא היה פעם ראשונה, היא נשארה אובדת עצות, עברה שוב ושוב על כל החשבונות, לא מצאה שום פגם, והכסף איננו. בצר לה תרמה לקופת העיר. ואז עלה בדעתה שאולי נתנה לאחד הלקוחות שמשכו כספים – סכום כפול... ספרה שטרות בני 200 כאילו היו בני 100 שח. התקשרה אליו, ואכן כן! הכסף ניצל, עם מקום העבודה שלה.

ועוד אחת ש'כמעט' פוטרה עקב קיצוצים. באה לתרום את כל פנקס השיקים שלה, הכינה מראש תרומת חודש בחודשו, על פי הגובה המשוער של המשכורת... כל חודש מפטרים עוד כמה עובדות, היא רוצה ביטוח שהיא עצמה לא תפוטר... וכך היה...

ואחד שכמעט גוייס... הלך לבקש פטור בלי שהיתה לו כל עילה. הוא לא חרדי, הוא לא לומד בישיבה קדושה, אבל גם לצבא לא רוצה ללכת. אולי היתה לו כיפת גרוש על הראש, ואולי שם אותה לכבוד הקופה... כך כמו שהוא בא למוקד וסיפר איך הלך לבקו"ם בלי שהיה לו שום רעיון מה יאמר שיוביל לשחרורו. רק חזר ואמר בליבו 'אם אקבל פטור אתרום לקופת העיר'... וזה עבד...

וילדונת בת עשר שתרמה כמעט את כל חסכונותיה מהקייטנה שערכה בחופשה, כי אבד לה חפץ חשוב מאד מאד... כמעט התייאשה ממנו, וברוב צער הבטיחה את כספה לקופת העיר, ולא עברו מן ההבטחה אלא שניות בודדות והחפץ נמצא כאילו חיכה לה כל הזמן...

ועוד 'כמעט' אחד, יוצא מן הכלל, של משפחה שכל כך רוצים לתרום אבל אין ביכולתם, חיים ממש על הקצה... ובאותו ערב נחמץ ליבה של האישה על 19 חתנים וכלות שהופיעו בעלון ביתם, וכל כך היתה רוצה לתרום לפחות עשרה שקלים לכל אחד מהם, כדי לבטא את רצונה העז להיות חלק מן המגבית. הלכה לישון בתחושה קשה ועצובה, וקמה בהפתעה גדולה אל מכתב מ... חברת החשמל, המזכה אותה ב1898.67 ₪ המגיעים לה... המעשר הוא כמעט 190, בדיוק כפי ששאלה נפשה! כמובן שתרמה אותו לקופת העיר בשמחה עצומה.

שרשרת ניסים

כל ה'כמעט'ים הללו, הם בעצם שרשרת רצופה של נסים. במבט רציונלי אפשר היה אולי לחלק ולומר שחלק מהצרות היו אכן מתרחשות גם ככה, וחלק אחר – לא, אבל מי שחי את המציאות יודע שאנשים יודעים בדרך כלל איך נראים הדברים אצלם. הם יודעים מתי ישועה היא בעצם צפויה, ומתי, אם לא ההתערבות הניסית של הצדקה, היא לא היתה מתרחשת. ולכן, כשאנשים טורחים לכתוב או לספר, ניתן להניח בסבירות גבוהה שאם התרומה לא היתה באה, גם הישועה לא היתה באה.