דילוג לתוכן דילוג לתפריט תפריט נגישות

20 יתומים הנישאים בחודש אדר ואין להם מאומה

מרן ראש הישיבה הגר"ג אדלשטיין שליט"א בברכה נדירה בכתי"ק: "כל התורמים למגבית עבור 20 היתומים הנישאים בחודש אדר תשע"ח יזכו במידה כנגד מידה להשיא את צאצאיהם בלי קשיים"

אדר. הטייפים כבר מנגנים בכל עוז את מנגינות פורים העליזות. בכל הבתים צונחים מן הבוידעם ברעש ארגזי התחפושות, וילדים מלאי חדווה נוברים בהם עד למציאתה של התחפושת הגואלת. שמחה, שמחה, שמח בלב ובבית...
ואנחנו, כמו אחים אמיתיים, רוצים שלכולנו יהיה שמח בלב. אנחנו מתקשים לשמוע על חתנים וכלות – עשרים חתנים וכלות – שהתקופה הזו לא שמחה עבורם כלל וכלל. אנחנו רוצים להרגיש בפשטות שלכל אחד יש כל מה שהוא צריך, כדי שגם אנחנו נוכל לשמוח ללא רגשי אשם. 
אבל המציאות הזאת איננה. בינתיים. עשרים חתנים וכלות נושאים אלינו עיניים. עשרים חתנים וכלות, יתומים וכאלה שמצבם חמור מאשר יתומים, מביטים בנו בתחנונים. גם הם רוצים לשמוח. גם הם רוצים, וכמה זה בסיסי ומינימלי, לגשת לחופתם דרך כבוד. 
האם זו בקשה גדולה מדי?
אולי אנחנו סבורים בטעות שהם מבקשים מאתנו טובות. האמת העובדתית רחוקה מהטעות הזאת כרחוק שמיים וארץ. הם לא באים לבקש מאתנו טובות, הם באים לתת לנו ברכה שהיא בעלת ערך הרבה הרבה יותר מהסכום שאנחנו עשוים לתת לאותם חתנים וכלות. 

למשפחת פ' יש קושי ענק. מתוך ששת הילדים שהם זכו להשיא, שתי בנות חזרו חזרה הביתה. כל אחת עם סיפור טראגי אחר. כל אחת עם האסון של חייה. אחרי שאחת מהן כבר ישבה בביתה הוריה כמה שנים, והשניה החלה פתאום לקרטע – חשבו ההורים שליבם יקרוס מן הצער ואין האונים. איך עוברים מחדש את הסיפור המר הזה? הם לא העלו בדעתם שהסיפור המר באמת טרם  התחיל. אחרי שגם הבת השניה התאקלמה בבית, שמו לב ההורים כי השדכנים נעלמו מן האופק. נעלמו! ויש להם עוד שבעה ילדים לחתן.... שתי בנות גרושות בבית...  
למשפחת ז' יש קושי אחר. ראובן שלהם הוא בחור פרח, כליל מעלות, אבל יש לו מחלה כרונית נסתרת. שנה אחר שנה עוברת, שידוך אחר שידוך יורד. ראובן מתחיל לכמוש. ההורים רואים אותו וליבם בוכה. האם בגלל שהוא מתמודד עם בעיה רפואית מסויימת – הוא גם צריך להשאר רווק עד שילבין ראשו? על מה ולמה? אבל הצער שלהם עוד לא מביא את הגאולה....
למשפחת ל' קשיים שונים בתכלית. במשפחה המורחבת, גם שלו וגם שלה, יש כמה שאינם בריאים בנפשם. הילדים שלהם נהדרים, מוכשרים, מבוקשים, מוצלחים בכל קנה מידה. אבל השידוכים יורדים בקצב מהיר מאשר הם עולים. ההורים כורעים תחת הקושי, אבל אין בידם להושיע....עוד ילד 'עובר את הגיל'. עוד אחד מתבגר. עוד אחת סיימה סמינר כבר לפני שלוש וחצי שנים. מה יהיה אתם, מה יהיה?
במשפחת ח' חוו קרע נורא בין משפחות המחותנים בין האירוסין לחתונה. הזוג הצעיר נקרע בין גזרי המריבה. הקרע מאיים על שפיותם של הצעירים. הקושי שלהם מרסק....
אצל ש' הכספים תמיד בעיה. תמיד תמיד. כל ילד מחדש שמגיע לפרק שידוכין – מוציא את ההורים משלוותם. מאין כסף? מאין? אפילו ללחם וחלב אין להם....
ואצל ע' זו בכלל לא הבעיה... שיבואו כבר השידוכים, אנא השם, ויראו כבר כיצד לטפל בקשיים הללו. אצלם שיירה שלמה מחכה, ומחכה ומחכה ומחכה ומחכה, ואין שום סיבה. אין שום סיבה. היש קושי גדול מזה?

 

ומול כל אלו, ועוד הרבה-הרבה אחרים, מרן ראש הישיבה הגאון רבי גרשון אדלשטיין שליט"א מברך: יזכו להשיא את צאצאיהם בלי קשיים. 
שמעתם על כתובה שאין עמה מריבה? והפעם, צדיק גוזר והשם יקיים, לא יהיו קשיים. מידה כנגד מידה. אתם תתנו ליתומי אדר, מרן ראש הישיבה הגר"ג אדלשטיין יעתיר עבורכם בכל כוחו, כדי שלא תמצאו את עצמכם בתוך קושי. בתוך שום קושי. לא משנה מהי נקודת הפתיחה שלכם. אתם תשיאו את הילדים ללא קושי. ללא קושי - - - - -

טוב מכדי להיות אמיתי? גם אנחנו חושבים. אבל המילים שלו, רשומות בדיו שחורה על גבי דיו לבנה, עומדות כמו שטר. 
כל התורמים למגבית עבור 20 היתומים שנישאים בחודש אדר, יזכו במידה כנגד מידה להשיא את צאצאיהם בלי קשיים. בלי קשיים--- 
גם אנחנו רוצים. 
רוצים שבחודש הזה של השמחה, ניפרד גם אנחנו מן הקשים הטבעיים של השאת ילדים, ונזכה לחתן את צאצאינו בלי קשיים. בלי קשיים....
בברכת צדיק, מעבר לטבע, נזכה שהשם ירעיף עלינו משמיים שמחות שמחות, ולא נדע יותר קושי. לא נדע יותר קושי. 
הייתם מאמינים?  גם אנחנו נתרום, ונרגיש. ואל תמרטו את שערות ראשכם אחר כך. זו ורק זו האמת: קופת העיר פרסמה את הברכה - בכתי"ק ובחתימתו של מרן שליט"א - בזמן - - - -