דילוג לתוכן דילוג לתפריט תפריט נגישות

הפעם, לפני שהטכנאי יבוא, היא ממהרת לתרום לקופת העיר ולבקש "שלא יהיו לי בעיות עם המכונה ושלא אתקע עם הכביסות". היא רוצה שמכונת הכביסה שלה תעבוד חלק, יפה, מהר, בלי להתקע ובלי להתקלקל כל פעם מחדש. אחרי התרומה היא מרגישה הרבה יותר רגועה ובוטחת מקודם, והיא שמחה שהטכנאי בא. "היא גמורה, גיברת", הוא אומר באופן חד משמעי. "זהו, עכשו לתקן אותה – זה כמו לזרוק כסף לפח. כל רגע חלק אחר יוצא מכלל שימוש. אני בטוח שגם המנוע שלה מקרטע, מבפנים, ועכשיו לעבוד עליה זו ברכה לבטלה". ואז הישועה באה ממקום לא צפוי...

"עוד מעט אבא יבוא ונשאל אותו מה לעשות", אומרת חנה ביאוש, וסוגרת את דלת מכונת הכביסה. "היא שוב לא סוחטת. אני לא יודעת מה יהיה אתה עכשו". אליקים מביט באמא בעצב, ושומע את אין האונים שבקולה. מכונת כביסה עולה הרבה כסף... ושוב המכונה עושה בעיות, וכל תיקון יקר כל כך. 
כשאלקנה בא, הוא מפשיל שרוולים ופותח את הפילטר, המים זורמים החוצה, אבל העובדה הזו לכשעצמה לא משכנעת את המכונה לסחוט את הכבסים. הוא מנסה מכאן ומנסה משם, מסיע את התוף בכוחות עצמו ומנסה לשנות תכניות, המכונה לא נענית בשום אופן. 
"אין ברירה, חייבים לקרוא לטכנאי", הוא אומר ועושה. מתקשר אל הטכנאי המסור, שמגיע גם בשעות מאוחרות כמו זו, ומקוה באזני חנה שגם הפעם הטכנאי יעלה ארוכה למכונה. חנה לא בטוחה כל כך. בפעמים האחרונות הטכנאי חזר ואמר שהמכונה כבר גמרה את תפקידה, שהיא סוחבת בקושי, שאולי אין טעם לתקן אותה שוב ושוב. 
הפעם, לפני שהטכנאי יבוא, היא ממהרת לתרום לקופת העיר ולבקש "שלא יהיו לי בעיות עם המכונה ושלא אתקע עם הכביסות". היא רוצה שמכונת הכביסה שלה תעבוד חלק, יפה, מהר, בלי להתקע ובלי להתקלקל כל פעם מחדש. אחרי התרומה היא מרגישה הרבה יותר רגועה ובוטחת מקודם, והיא שמחה שהטכנאי בא. 
אבל גם הטכנאי מתייאש. 
"היא גמורה, גיברת", הוא אומר באופן חד משמעי. "זהו, עכשו לתקן אותה – זה כמו לזרוק כסף לפח. כל רגע חלק אחר יוצא מכלל שימוש. אני בטוח שגם המנוע שלה מקרטע, מבפנים, ועכשו לעבוד עליה זו ברכה לבטלה". 
"אז מה נעשה?" שואלת חנה מבוהלת. 
"תקנו מכונה חדשה... אני חושב שזו היתה כבר יד שניה כאשר קניתם אותה, לא? היא היתה חלשה כבר אז". 
חנה לא אומרת כלום, היא מתקשה לעצור את בהלתה וחרדתה. אין לה כסף לעוד מכונה. אין לה כסף לעוד תיקון אפילו. לחיות בבית עם ילדים בלי מכונת כביסה – זה נורא ואיום. מה יהיה?
"אבל תרמת לקופת העיר אמא, לא?" שואל אליקים כשהוא רואה את אמו כה מצוערת. "אם תורמים לקופת העיר – רואים ישועות. לא? אז למה את עדיין כל כך עצובה?"
"אני מוטרדת בגלל המכונה שהלכה לאיבוד", עונה חנה בכנות. "אבל לא רק בגלל זה. הרי תרמתי לקופת העיר כדי שלא יהיו לי בעיות עם המכונה ושלא אתקע עם הכביסות. לא התכוונתי לזה שבדיוק הרגע היא תגיע לסוף דרכה בעולם הזה. איך זה יתכן שאני תורמת עבור מכונת כביסה, ומה שקורה – שהיא נהרסת לגמרי?
"אנחנו יודעים שהתרומה היא דרך להגיע אל הרבונו של עולם, חנה. נכון?" מנסה אלקנה, כשהוא חסר אונים בעצמו. היה רוצה לצאת עם חנה ולקנות מכונה חדשה, אבל אין מצב. חשבון הבנק מרוקן לחלוטין. מצד שני, הוא לא יכול לראות אותך מלאת צער וחשש. 
".. אז זהו. שהשם יודע מה הוא עושה, וגם אם תרמנו והתרומה נראית לנו שלא עזרה, לא קרה כלום. היא בטוח עזרה, רק שאנחנו לא רואים את זה". 
"תרמתי כדי שתהיה לי מכונת כביסה טובה ועובדת, והמכונה שלי הולכת לפח", ממלמלת חנה. היא יודעת שעליה להתחזק עכשו באמונה, בשכל היא מבינה הכל, אבל קשה לה כל כך עם התחושה. 
"נאמין בהשם ונבטח בישועתו", אומר שוב אלקנה בנסיון לעודדה. "אני בטוח שהישועה תבוא". 
האוירה בבית קשה, כשהצלצול בקצב מוכר בוקע מן הפעמון. 
"סבתא מרגליות!" צוהל אליקים ורץ לפתוח. חנה עוטה על פניה סבר פנים לבבי, ומטמינה את כאבה עמוק פנימה. חמותה לא צריכה לדעת מכל הענין. אלקנה גם הוא מתעכב קצת כדי לכבד את אמו, לפני שהוא יוצא אל הכולל. 
"אז מה נשמע?" שואלת החמות, שבאה אליהם רק מדי פעם. "הכל בסדר? הכל טוב?" היא בוחנת בגאווה סבתאית את אליקים הקטן והנמרץ. 
"לא הכל טוב", אומר הילד, לבהלתה של חנה. "ממש ממש לא הכל טוב! היום מכונת הכביסה שלנו מתה". 
"מי... מי מת? מה אמרת?" שואלת הסבתא בבהלה, בטוחה שלא היטיבה לשמוע. 
"מכונת הכביסה!" אומר הילד, ולא מגיב בכלל למבטים החמורים שנועצת בו אמו. "היא מתה לגמרי. כך אבא אמר. אבא אמר שאין טעם לנסות טכנאי אחר. הטכנאי שלנו אמין מאד. אם הטכנאי הזה אומר שאין סיכוי – אין סיכוי. ובאמת נראה שאין סיכוי". . את כל הנאום הזה נושא הילד בבת אחת, והפנים שלו מאדימות מרוב מאמץ. 
"באמת?" שואלת הסבתא את חנה. "באמת שאין לך מכונת כביסה? מה יהיה? מה תעשי?"
"אין לנו כסף עכשו" אומרת חנה חרש, כדי שאליקים הקטן לא ישמע. "נחכה. נראה מה יהיה". 
"אז אני נותנת. כמה עולה מכונה היום? אלפיים חמש מאות? שלושת אלפים? יש לי סוכן מצוין, אני הרגע מתקשרת אליו". חנה לא מאמינה למשמע אזניה. סבתא מרגליות היא סבתא נהדרת, אבל – איך אומרים – לא בדיוק בקטע של מתנות. הפעם סבתא יוצאת מגדרה. היא מתקשרת לסוכן של מכשירי חשמל שהיא מכירה היטב, הוא מציע לה מכונה גרמנית, לשמונה קילו כביסה. "אבל עכשו יש להם רק ילד אחד", נבהלת הסבתא. "יש שם תכנית חיסכון? חצי כמות?" יש. היא נרגעת. מקריאה את מספר האשראי שלה, המחיר כולל הובלה, והסוכן מבטיח שעד מחר בערב המכונה אצלם, על בטוח. 
"לא יהיו לך בעיות עם המכונה הזאת, גיברת! לא תתקעי עם הכביסות" אומר הטכנאי שבא להתקין את המכונה, לחנה שעוד לא ממש מאמינה. "לא יהיו לך אתה בעיות, שום בעיות! היא תותח. עובדת כמו חמור, מכבסת נקי נקי, ולא עושה בעיות. פשוט לא יהיו לך בעיות אתה!"
המילים האלה מוכרות לחנה. מוכרות כל כך עד שדמעות עולות בעיניה. "התפללתי שלא תהיינה לי בעיות עם המכונה", היא אומרת לאלקנה בלילה, כשהוא עומד ליד המכונה, חדשה ונוצצת, מתנתה הלא צפויה בעליל של אמא שלו. "בדיוק כמו שאמרת! 
תראה איך הישועה באה, חדה וחזקה ולא צפויה, ישר מהשמיים. מי עוד יכול היה לסדר לי מכונה שאין אתה בעיות, חוץ מהשם יתברך?"
"תשלחי את הסיפור לקופת העיר", אומר אלקנה, עדיין מתקשה להאמין. אמא שלו שלפה את האשראי? אולי זז משהו בלוחות הטקטוניים של חייו. זה פשוט לא קורה לה, מחוות כאלה.
היא לא שולחת את הסיפור לקופה, אלא באה בעצמה. על שלושים השקלים שתרמה אז כדי שלא יהיו לה בעיות עם המכונה -  היא מוסיפה עוד שלושים, והפעם כדי להושיע את המקרר. מה קרה ואיך – אולי לסיפור הבא...